יוני 2011


ליאת אלבלינג מציגה עבודת צילום site specific, שצולמה בחלל הגלריה בו היא מוצגת. פרויקט זה מציע אלטרנטיבה לחלל הקיים ועושה שימוש בקירות עליו הוא מוצב. באופן זה נוצרת רפלקציה בין חלל הגלריה והדימויים המוצגים. העבודה מייצרת  דיאלוג  בין המרחב הקטן, המינימליסטי והאינטימי, לבין הקונספט של פורמט תערוכות ה-PDP, תערוכות בזק, המאפשרות לאמן חריגה מנורמות תצוגה מקובלות ולצופה, הצצהלעבודה בתהליך, הקפאת רגע ספציפי בתהליך היצירה.

העבודה מתקיימת בשני מימדים במקביל: מימד הזמן ומימד החלל. הדיאלוג הסימביוטי שבין הדימויים לבין החלל ומשך התצוגה, תוך משא ומתן מתמשך, פירוק והרכבה, מעין טיעון לוגי מעגלי בו תלת מימד ודו מימד מכילים ומכלים זה את זה במחול שדים. דומה, כי הדרך היחידה לשבור מעגל סגור זה עלולה להביא להכחדה, כאותם גורמים שמימיים הכלואים בכוחות הכבידה של עצמם ובבוא הזמן יקרסו זה לתוך זה  ויצרו חור שחור- גוף שמהווה את עיקומו האינסופי של המרחב והזמן. ניתן לראות בעבודה זו נגזרת של גישה הנוכחת גם ביצירות קודמות של ליאת, גישה בה משמש הצילום ככלי למחקר קוגניטיבי, הבוחן את הקונבנציות לפיהן נבנית  תפיסת המרחב הנראה לנגד עיננו ותפקיד הצילום כראייה, או כעדות מנציחה, בחינה חוזרת ואיתגור הפער בין ייצוג המציאות למציאות הקונקרטית אותה הוא בא לייצג.

בדימויים המוצגים בתערוכה נשבר המרחב ונוצרת הצעה לבחינה מחודשת של רצף ההתבוננות. נורמות התצוגה המקובלות נבחנות גם הן, באקט "שבירת המסגרות". המסגור, המשמש במקרים רבים לתיחום הדימויים ולהפקעת החלל שגוזלת העבודה מן המרחב בו היא מוצגת, מופשט מהפונקציונאליות שלו והצילום מתהווה כמייצב תלת מימדי המאפשר, בצירוף הטריפטיך שתלוי מנגד, רקונסטרוקציה של רצף חלל התצוגה.

כותרת התערוכה מתארת סיטואציה:  I'm Coming Home- גוף ראשון מתוודה ומספר על חזרה כלשהי, חזרה הביתה. הכותרת זרה מעט לתערוכה, כחלק מקריאת תיגר על השיטתיות המאופיינת בתצוגה והתייחסות לצילום בעידן הנוכחי, אשר מעידה כי המדיום מיסודו, אמור לספר או לתאר. אם כך, מה בדיוק מתארת כותרת זו? האם הגלריה היא בית? האם הצילום שב הביתה?


 
הזמנה לתערוכה.
הזמנה לתערוכה.
תיעוד התערוכה. צילום: ליאת אלבלינג
תיעוד התערוכה. צילום: ליאת אלבלינג
תיעוד התערוכה. צילום: ליאת אלבלינג
תיעוד התערוכה. צילום: ליאת אלבלינג
תיעוד התערוכה. צילום: ליאת אלבלינג
תיעוד התערוכה. צילום: ליאת אלבלינג