סכין במים | תערוכה זוגית | לירז פאנק ועדי עוז-ארי

16.05.13-08.06.13

התערוכה הופקה בתמיכת מפעל הפיס. 

שתי צלמות מטיילות קדימה ואחורה בזמן בבנק הדימויים שלהן ויוצרות בתערוכה עלילות המציפות תחושות של אימה ומסתורין.

הצילום נתפס אצל שתיהן כ 'רדי מייד' איתו הן מרכיבות נרטיבים אישיים, המבטאים כמיהה למציאות אחרת. יצירת הנרטיב החדש היא פעולה של תיקון עולם באותה מידה כמו המרידה בו. הן עסוקות בחומר האנושי, ביצרים, בגאולה אסתטית ואלה מובילים אותן אל עבודות צילום פיסוליות.

צילומיה של עוז ארי עוסקים בניגוד שבין הפחד שלה מן השבריריות, הפירוק והלא נודע, לבין המשיכה שלה אל חוסר היציבות של העולם שסובב אותה, אל הפחד הקיומי ואל חיים המתנהלים על פי סף לא ברור. היא יוצאת מתוך מחשבה שבכל מקום ובכל עת קיים פוטנציאל לקטסטרופה. בתערוכה הנוכחית שוזרת עוז ארי מעין נרטיב של קמפינג שחלה בו התרחשות גבולית, אולי פלילית, מפת מטמון מקודדת הטומנת פתיון לקריאת ראיות מהשטח בניסיון לפתור את התעלומה. 

בעבודותיה של פאנק משורטט השטח המוגן, האינטימי. אך נעדרים ממנו בעליו. הטריטוריה נכבשת וננטשת. עבודותיה של פאנק עוסקות במקום מפלט, בבית כהבטחה למשהו יציב. בקסמים ובשיבושים, בידיעה פנימית ובאשליה. ריכוז האור הופך סיטואציות מהחיים לסצנות על במה, עליה מתקיימות פעולות חריגות. הקריאה בצילומיה של לירז פאנק כמו הקריאה בקלפי טארוט מעלה שאלות על ערבוב מחדש, ההיגיון הפנימי של הגורל המוכתב מראש מול הארעיות של המזל וההשתנות האינסופית.

התערוכה "סכין במים" כמו בסרטו של פולנסקי מתאפיינת באבסורד ככלי הפרכה מרכזי, הצופה עלול לבוא במבוכה מהסיטואציות, שאינן מתיישבות עם ההגיון והשכל הישר. בין מציאות לבין דמיון, מתרחשות בתערוכה טרגדיות מסוגננות היטב.

ראובן קופרמן