רונית פורת | שם

28.10.11-22.11.11

אוצרת | דפנה איכילוב

אישה משוטטת בחורשות, בשבילים צדדיים, בשוליים.

נדמה שהולכת על קצות האצבעות, חרישית, נזהרת שלא להרעיש בדורכה על עלים יבשים.  צופה בדברים מרחוק, שומרת על מרחק ביטחון. מציצנית.

נשמרת ממקומות חשופים.

לא מתערבת, נמנעת ממגע, אוספת במצלמתה עדויות להתרחשויות, להיות אנשים, לפעולותיהם. 

מהם המקומות הללו? הם גן עדן פרטי אפשרי. מקום של מפלט ושקט ולבד, הם מסתירים ומגוננים, הם כמעין רחם ענקית ועוטפת.  אבל הסבך גם סוגר, העץ עטוף-חנוק מתקשה לנשום, המבט נחסם.

דברים קרו שם, לא ברור מה. ישנה אפשרות של רוע קטן וחבוי, שאריות של מעשים אפלים. 

קצות אצבעותיה ומבטה של הילדה מתוחים, ביטנה פגיעה. הסוס, שריריו מתוחים, מבטו מופנה לדבר המתרחש מחוץ לפריים. 

ביקורת על התערוכה | 

דורכות בשקט על העלים, גליה יהב ,עיתון הארץ, 11.11.11