איה ניצן | קרה

24.05.12-19.06.12

אוצרת | טלי כהן גרבוז

אלוהים מעולם לא דיבר – אומר האב, שאינו מאמין בדבר, לבנו, בספרו של קורמאק מקארת'י, 'הדרך'. בפעם הראשונה בה ראיתי את צילומיה המונוכרומים של איה ניצן חשבתי על הדרך. על מקום שאינו מקום. מוכר, אך זר ומנוכר. פרוש בבטחה מלוא העין, ובאותה עת מערער ומעורער.

מרחבי שום מקום ותנועה אין-סופית הלכודה בסיבוב סביב עצמה. החיבור בין הדימויים, ההקשרים הדקים הנוצרים במעבר מדימוי אחד לשני, כל אלה הופכים את המצוי והקיים למטאפורה. לדיבור שותק על משהו אחר, המבקש לעלות מעולמה של היוצרת ולהתחבר אל הצופה.

פיליפ פרקיס ((Philip Perkis, צלם נפלא ומורה, כתב בספרו Teaching Photography*:

צילום, כמוהו כשירה, מצביעים תמיד אל משהו שנמצא מחוץ לעצמם.

כותבים רבים כג'ויס, וויליאם קרלוס וויליאמס או וויליאם בורו, חיפשו דרכים להיחלץ מהכתיבה הנרטיבית,  כדי להקיף נוף רגשי ואינטלקטואלי רחב יותר.

איה ניצן מתבוננת אל פיסת אדמה מכוסה. הפשוט הנגלה לעין עובר, ברגע הצילום, לספירה אחרת, של הדימוי. האם זוהי מציאות פשוטה ומוכרת, או שדבר מה רוחש מתחת לפני השטח, מאיים להתפרץ.

מציאות חדשה, זרה, מתהווה מתוך הקיים.  התערוכה מזמינה את הצופה לנוע בין הזר למוכר, בין המופשט / הצורה, לריאליסטי / לתוכן.

התערוכה 'קרה' עוסקת בגילוי והסתרה. הדבר הנראה לעין מחביא תחתיו משהו אחר, בעל עוצמה כבושה. מה שמצולם אינו הדבר כשלעצמו, אלא ביטוי להלך רוח, הנבנה מכוח מבטה של האמנית .

באותו אופן גם הצופה בעבודות יוכל לחוות אותן כמו מילה, ועוד מילה, הכותבות שיר.

טלי כהן גרבוז

מאי 2012

*CB press, Rochester, N.Y.  2001