ביקור בית | תערוכה קבוצתית
16.3.17-15.4.17
משתתפים- חברי גלרית אינדי |
אורית ברתיני שביט | איה ניצן | אילן כרמי | דיוי בראל | הילה ווגמן | חן כהן |טל ניסים | יובל חי | נעמה פורת | עמרי שפירא | קרן זלץ | תמר נסים
______________________________________________________________________ֿ
במסגרת פסטיבל הצילום הבינלאומי 2016, שכותרתו הייתה ׳מרחב מוגן׳, הוזמנו להשתתף ולהציג את הפרשנות של חברי הגלריה למונח זה. בחרנו לערוך הגרלה בין החברים, על פיה כל חבר יחדור למרחב המוגן של חבר אחר, ישהה בו ויצור. התערוכה הנוכחית, ממשיכה ומרחיבה את המהלך הזה שתוצאותיו מוצגות הפעם במרחב המשותף שלנו - גלריה אינדי.
הכניסה למרחב ביתי זר עוררה תחושות שונות אצל חברי הגלריה והעלתה שאלות הנוגעות למערכת היחסים בין המרחב הציבורי למרחב הפרטי, והתייחסות למושגים כמו: פלישה, מציצנות, פרטיות, הסתרה ושמירה על גבולות. המהלך הניב סדרת עבודות השונות במהותן, שמוצגות במרחב המשותף ומשקפות הן את העשייה האישית האמנותית של כל אחד מחברי הגלריה והן את התייחסותו למרחב הפרטי של האחר. יחד עם זאת, ניתן להבחין לעתים בקווים משיקים הנובעים מתוך חוויה דומה של חדירה לתוך ביתו של אדם אחר, או קשורות להשפעות הדדיות.
כניסה לתוך בית מסמלת מעבר בין פנים וחוץ. את המעבר הזה אנו חווים בכל יום בכניסתנו לביתנו הפרטי אך הוא מקבל כיוון אחר כאשר אנו נכנסים לתוך בית זר. מצד אחד אנחנו כבר לא במרחב הציבורי, הפרוץ, ההמוני אך מאידך אנחנו בטריטוריה בלתי מוכרת, פוסעים בתוך עולם אישי של מישהו אחר. ההפרדה הדיכוטומית בין פנים וחוץ, בין מוגן למסוכן, בין חבוי לגלוי ובין התקיימות וחוסר-התקיימות היא הפרדה המתחילה ונגמרת בדמיון.
כפי שכותב הפילוסוף גסטון בשלאר בספרו "הפואטיקה של המרחב'', לדמיון יש תפקיד מכריע בבניית "הקירות" המספקים לנו נחמה באמצעות יצירת אשליה של בטחון, או לחילופין, ליצירת תחושת חרדה דווקא בתוך המחסה שלהם. הדמיון מוביל אותנו גם במעבר בין העבודות בתערוכה, באופן שבו כל עבודה מדמיינת את החלל הזר והמוכר בו-זמנית, עוברת מן הקיים אל המומצא ובוחנת את הפרדיגמה שנקראת "בית"
