צבי טולקובסקי | מראה שחורה

24.02.11-22.03.11

אוצרת| סמדר שינדלר

רולאן בארת בספרו "מחשבות על הצילום" מהרהר בנוכחות שקובע כל צילום אל העתיד. גם אם אין הצילום מספר את האמת, מה שמתועד בו מונצח כנוכחות שהייתה.

מחשבות על צילום, רולאן בארת, 1988·

התערוכה של צבי טולקובסקי בגלריה לצילום אינדי אינה תערוכת צילום 'טהור'; יש בה יותר.

התערוכה מאגדת שני גופי עבודות ומייצרת דיאלוג ביניהן. גוף העבודות הראשון כולל אוסף צילומים היסטורי וייחודי של האמן מראשית הצילום: [דאגרוטייפ, אמברוטייפ וטינטייפ];גוף העבודותהשני כולל עבודות שבהןהאמן עושה שימוש בצילום כחומר גלם, ואשר מבטאות את המעורבות, את הפרשנות ואת הטיפול שלו בצילום, גם מן הפן הטכנולוגי.

העבודות בתערוכה מנסות לבדוק את ההיבטים [דיוקן עצמי, זיכרון, אופטיקה ותעתוע]המייחדים את אמנות הצילום. הצילומים המשולבים בעבודות של טולקובסקי נבחרים ונארגים אל נושא העבודה מנקודת מבט ופרשנות אישית. לדוגמה, הפורטרט מעניין את טולקובסקי מנקודת ה'העמדה' של המצולם - 'הפוזה'. בעבודה self portrait הצילום נטען במשמעות אחרת המתקשרת לקיום. בקבוקי הבושם והתרופות נמצאו במחנה הפליטים נועיימה, הם טעונים אנרגיה לא מפוענחת, אליהם מודבקים צילומי דיוקן של האמן מתקופות שונות.

המהלך של הצבת החומרים ההיסטוריים מול עבודות בהן נעשה שימוש בצילום, כחלק מן העבודה, מייצר דו-שיח ומתח. הוא מעלה לדיון את משולש היחסים הנוכח בצילום [צלם-אובייקט-מוצר], ומעמת אותו עם הפרשנות המיוחדת של האמן. לא מדובר בצילום קלאסי מסורתי, אלא בפירוק הצילום כדימוי, ובו בזמן גם ליקוט האובייקטים ושילובם לכדי שפה רחבה ומורכבת יותר.

החיבור אל העבר והחקירה אחר מקור הדברים, שנעשים דרך אוסף הצילומים, מאירים ובודקים את השינויים שחלו בעולם הצילום. ממבט באוסף אפשר לראות כי לכל תמונה הייתה איכות של אורגינל - העתק אחד ויחיד; דבר שהפך בעבר את הצילום לפעילות קרובה יותר לציור.

עבודותיו של צבי טולקובסקי משלבות בין חפצי אמנות לחפצי יום-יום. מאגר הדימויים, החומרים והאובייקטים הלא מסורתיים, מטשטש את הגבולות שבין התחומים. השילוב ביניהם יוצר תוצאה היברידית מלאת הומור; מן הכלאה של ה'חומרי' עם ה'טכנולוגי'; מלאכת הרכבה זאת מטעינה את העבודות במשמעויות חדשות, ותוך שימוש בהומור הטולקובסקי, מאלצת אותנו להתבונן ולהטיל ספק בפער שבין מציאות וייצוג.