קרן זלץ | מריה השחורה
26.11.15-19.12.15
אוצרת | אתי שוורץ
-------
"מויברידג' ומאריי ביקשו שליטה של הרף עין, פירוק של תנועה - לא את הרכבתה מחדש. מטרתם הייתה עצירה של הזמן ובחינה של הצורות שקפאו."
בכניסה לתערוכה מוזמנים הצופים לעלות על במת צפייה כאילו היה זה יריד קסמים או מופע תגליות ותופעות חריגות שהיה נפוץ באירופה שנים רבות כמקום בילוי; מקום שבו ניתן מענה לסקרנות ולמציצנות אל החריג, ואפשרות להתפעל ולהשתומם אל מול תעתועים וחזיונות מבוימים. העבודות בתערוכה מוקרנות, צפות בחלל וכמעט חסרות נוכחות חומרית. הצופה מתהלך על הבמה, ומולו עבודות המתמלאות ומתרוקנות תוך שהן מנסות ללכוד בעזרת פירוק והרכבה את הסמוי מן העין.
חומרי הגלם שבהם עושה זלץ שימוש לקוחים רובם ככולם מסוף המאה ה-19, ראשית עידן הקולנוע אשר בישר על הפיכת הדימוי הסטטי לרצף המייצר תנועה. סרטי הקולנוע הראשונים שנוצרו עברו תהליך של הפרדה ליחידות בודדות שנערמו ונדחסו לכדי דימוי אחד. הקפאת התנועה ויצירת תנועה חדשה שהיא תוצאה של צבירה זו, מציעות מכניזם הלוכד משך בזמן. בניגוד למוסיקה או לקריאה הנחווים כרצף המשכי, התנודה בין הסטילס לתנועה מאפשרת פירוק של הרצף והתרחקות מלינאריות לתוך מרחב אחר של זמן-חלל, מקום ששיש בו רבדים של התרחשויות המתקיימות במקביל. המטאפורה המקובלת, התופסת את הקולנוע כקו ואת הצילום כנקודה, מאבדת את הרלוונטיות שלה בתוך העבודות שנעות בתוך התחום הרחב של סטטיות ושל תנועה ומחברות ביניהן באופנים שונים. בעבודות אלו אין הן כוחות מנוגדים, אלא הן עובדות באופן סימולטני.
מתוך טקסט התערוכה, אתי שוורץ.
The sprinkler sprinkled, הזרקת דיו על שקף, קופסת אור, 2015
היא-סטריה, הזרקת דיו (פרט), 2015