התערוכה הזוגית של זהר אלעזר ויובל יאירי מהווה חיבור מעורר סקרנות ביחס למדיום הצילום, שהינו מרכזי ביצירתם. למרות ההיכרות והעבודה יחד אופן הפעולה וצורת הצילום שלהם שונים לחלוטין - אפילו הפוכים זה מזה.

צילומיה של אלעזר אינם מבוימים, היא מצלמת בסרטי צילום (פילם) במקומות שונים, בעיקר בצפון הארץ. תנאי האור בצילומיה קיצוניים באופן שהרישום הצילומי מתגלה מתוך שחור כמעט מוחלט, צללים של הדברים, או מקום שנצרב באור חזק וניגודי. חושך לאור יום או מקומות קיימים שאור, ההכרחי לצילום, כלל לא מגיע אליהם. לאחר פיתוח הסרט היא מדפיסה את העבודות בחדר חושך בעזרת מגדל, סורקת את ההדפסה ויוצרת מקור חדש להגדלה. תהליכי ההדפסה משמעותיים לאופן התרגום בין הצילום לתמונה. דיסאוריינטציה, היפוכים וניגודים הופכים לשפה, מראה הדברים ברור אך לא בהכרח מובטח כי מובנם מפורש או מתבהר לאחר צפייה.

יאירי מצלם בסטודיו, צילומי טבע דומם שמתחילים בהצבה ובנייה. סביבה מרובת חפצים שמתהווה ומשתנה לאורך זמן. לצילום גריד קבוע מראש המחלק את הקומפוזיציה לריבועים קטנים. בתוכם משלב יאירי קטעים מצילומים שצולמו בזמנים שונים לכדי יצירה אחת מרובת זמנים .שתיל של עץ ברוש מובא לסטודיו מתוך כוונה להעניק לו טיפול בתנאי-מעבדה. העץ הצעיר מונח בבית-גידול מלאכותי שנבנה עבורו, נתמך ומוגן מפגעי הטבע והאדם, בשאיפה שיצמח ויתחזק ובבוא העת יימצא לו מקום של קבע להכות בו שורש. מתחת לפני-השטח נגלים חומרי ההזנה שאמורים לספק את צרכיו הבסיסיים, ופריטים נוספים מהם יוכל הברוש להפיק מידע ולהכין את עצמו לעתידו המיוחל בעולם האמיתי. כשניסיון הגידול נכשל והברוש התייבש ומת, הוא הופך לנושא חדש בסדרת צילומים בהם שקפים עליהם מודפסים ברושים (חלקם חיים, חלקם מתים) מוצבים בתוך מבני זכוכית שמזכירים את פלטות / לוחות הזכוכית מראשית הצילום.

בסיפור הבריאה, תהליך התהוות העולם נפתח בחושך על פני תהום ובהדרגה, כשהרוח המרחפת מפרידה בין רקיע למים, מתהווה העולם. כאשר מבשילים התנאים נוצרים החי, הצומח והדומם על חלקיקיו. נקודת המבט בתיאור מרוחקת, "זום אאוט" על מבט כולל לקיום בכלל ונקודת ההתחלה שלו. בחיי היום יום החיים על פני האדמה מתוארים בראיה קרובה ומקרבת. מהפנים החוצה, רגעים בודדים מושהים מתוך הרצף הטבעי ובכך אי-ודאות, קריסה ושחיקה, אינם נפרדים מצמיחה וגדילה, צמיחה וקריסה חוזרים על עצמם שוב ושוב.