’תשע~עד‘ מאורגנת כחלל עבודה שיתופי אותו יוצרים משתתפי התערוכה במהלך החורג משלב ההקמה אל תוך תקופת התצוגה. אם יצלח, יהיה זה מיצב בעל אופי פרפורמטיבי העושה שימוש בעבודות אמנות ובתהליכים בנסיון לחשוף את נוכחותם החמקמקה של הבלתי-חומרי, התהליכי והמחשבתי. התערוכה בוחנת את מערכת היחסים שבין מרחב לעבודה, בתקופה בה הולכת ומתפוררת משמעותם של שני מושגי יסוד אלו. היא מעמידה במרכזה את המתח שבין האישי לשיתופי ואת הדינמיקה של דברים-שאינם-גמורים. אותם “חפצים רבים על שולחן העבודה”,

במילותיו של פֵרֵק*, המאפשרים “גישה מעט אלכסונית לפרקטיקה היומיומית, צורת דיבור על העבודה של אדם, על סיפור החיים שלו, על הדברים שמעסיקים אותו. מאמץ לתפוס משהו ששייך לחוייה - לא ברמת מחשבותיה הרחוקות, אלא בלב הופעתה”.

* ז’ורז' פרק, ‘הערות בנוגע לחפצים שעל שולחן העבודה שלי’, 1976