עלמה שניאור ובצלאל בן-חיים חוקרים בעבודותיהם - דרך דימוי, אור ותנועה - את ״היומיומי״ ואת השכבות החבויות בתוכו, המהוות חלק בלתי נפרד מן החיים, מן ההווה. שואלים האם בכלל אפשר לראות, לייצג ולהרגיש את ״היומיומי״?

מתוך טקסט התערוכה:

בצלאל בן-חיים ועלמה שניאור מתבוננים באמצעות המצלמה על ההווה הנעלם. מבחינים בחלקיקים שנעים סביבנו, רודפים אחרי ה״אין״. הם משתמשים באותו אור שגם אנחנו רואים ברגע שפקחנו את עינינו, אבל מלהטטים בו כמעשה כישוף הגורם להטלת ספק במוכר. תהליכי היעלמות מהווים נקודת מוצא לאופן שבו הם מתבוננים על המציאות. חווית הצפייה בצילומים של שניאור ובן-חיים מתעתעת ביכולת הראייה, וגורמת באופן מכוון לקריסה עצמית של הדימוי. עבודותיהם נוגעות במשולש הנצחי של אור - זיכרון - צילום.