בתערוכת היחיד של עדי ברנדה מוצגים מספר גופי עבודות שיצר במקביל לאורך זמן, ובהם הוא פועל בפרקטיקות שונות: צילום ישיר, צילום מטופל דיגיטליתֿ, ניכוס דימויים מתוך ארכיונים ופעולות פיזיות וחומריות על דף הצילום עצמו.
המבט מופנה כלפי מעלה - צמרות עצים, עננים וציפורים, שבשבות רוח, מטוסים ועוד. אולי תגובת נגד לתקופה ארוכה שבה השמיים הפכו לזירת מאבק, הופקעו מידינו לצורכי ביטחון ושליטה, וגרמו לעיניים להיות נשואות אליהם בדריכות. 
כל הסדרות המוצגות בתערוכה עוסקות בחיים ובהיעדרם – שכבות מסתירות וחושפות, חורים המייצגים את האַיִן, אור חודר לחשכה. הפעימה היא התנועה בין הקיים למחוק, בין הנראה לנסתר. הלב הפועם הוא סימן ראשון לחיים.