במסע שוטטות ברחובות רמת גן, עיר הולדתה, ליהיא בנימין מתבוננת מחדש במרחב המוכר דרך עדשת מצלמת 35 מ"מ אנלוגית. בנימין מצלמת במשך שבע שנים את הנוף העירוני המשתנה - בנייה מואצת, שגרת הכיכר המרכזית, חנויות ריקות עומדות להשכרה, חגים ומועדים וסימני הזמן הנערמים במרחב הציבורי. הצילומים ספוגים בהלך הרוח של התקופה – מהשקט הכפוי של ימי הקורונה ועד למתיחות של מערכות בחירות חוזרות ומלחמה מתמשכת. הצילום האנלוגי מבקש להשתהות, ללכוד פרגמנט מתוך מציאות תזזיתית והפכפכה, להטביע חותם של זמן ומקום.

מתוך הצילומים שנאספו יצרה בנימין שניים-עשר ספרים, כל אחד מהם מוקדש לחודש בלוח השנה העברי. בספרים מופיעים הצילומים לצד טקסטים קצרים של בנימין, הטווים יחד ״רשימת מלאי״ רגשית של זיכרונות ומשאלות לב - מעין שירי קינה למדינה שאיבדה את דרכה. לצד הספרים מוצגת עבודת וידאו המתעדת את סבתה של האמנית מבצעת את טקס ה"ראסאסיה" (Rassasia) – מסורת עתיקה של יהודי-עיראק להסרת עין הרע. 

החיבור בין הדפדוף בספרים לטקס המיסטי מזמין את המבקרים לשיטוט פנימי וחיצוני בתוך מקום שמנסה לשמר שגרה בתוך התפרקות וכאוס. זוהי התבוננות במעגליות החיים הממשיכה להתקיים למרות הכל; היא ניבטת בצילומים של בנימין דרך פרחי העונה ששותלים עובדי העירייה באי-התנועה, פעם אחר פעם, כהבטחה עיקשת להתחדשות.