בתערוכה צייטלין 5 חוזרת אילת צורי לדירה בתל אביב שהיתה חלק מחייה במשך שנים רבות, לאחר שהדירה פונתה לקראת הריסת הבניין כחלק מתהליך התחדשות עירונית. צורי מצלמת את חדרי הדירה הריקים באופן שיטתי, קיר אחר קיר, מרצפה עד תקרה, ובונה את הדירה מחדש על ידי פעולה של חיבור ופריסה של המאפיינים הארכיטקטוניים שלה. הדימוי החדש מודפס על נייר צילום, עובר חיתוך וקיפול בתהליך המשחזר את המבנה התלת-ממדי של המקום, ולאחר מכן מצולם מחדש.

העבודות אינן מציגות את העולם הממשי, על אף הקשר הויזואלי שלהן למציאות, אלא מציבות עצמן במרחב של דמיון מתפורר וחמקמק, שכן מדובר בזיכרון ולא בדבר עצמו. הדירה נשארת כעותק-רפאים של מקום, כלואה בתוך היכולת המוגבלת שלנו לאחוז במרחבים שחיינו ועברנו בהם.